מנורה מקהילת Dicsoszentmarton
מנורה שהוכנה במיוחד לסבתא של סבתא של סב התורם ליום חתונתה.
תרומתו של מר משה פויירשטיין - בצרה.
גלגולה של מנורה
סיפורה של המנורה הוא סיפור מופלא ומרגש, ובין פרקי הסיפור שזורים נסים של ממש.
המנורה הוכנה במלאכת יד בראשית המאה ה – 19, וניתנה כמתנת נישואין לזוג פוירשטיין בעיר דיצ'ה סנט מרטון אשר בטרנסילבניה. היא שימשה את המשפחה באירועים משפחתיים חגיגיים במשך כמה דורות. בימי מלחמת העולם השנייה נגנבה המנורה יחד עם רכוש נוסף של המשפחה, אך נתגלתה הודות להלשנה, והוחזרה בדרך נס לבעליה.
המשפחה עלתה ארצה לאחר השואה. גם כאשר התגוררו במעברה הם הקפידו להציב את המנורה במרכז "שולחן השבת" שלא היה אלא ארגז מלא בחפצים, מכוסה במפה לבנה. לבסוף התגלגלה המנורה לידי משפחת פוירשטיין שחיה בקיבוץ כפר גליקסון ואחר כך "עזבה" עמם את הקיבוץ. נכדיהם הם שתרמו את מנורת הנחושת המיוחדת למוזיאון.
המנורה הוכנה במלאכת יד בראשית המאה ה – 19, וניתנה כמתנת נישואין לזוג פוירשטיין בעיר דיצ'ה סנט מרטון אשר בטרנסילבניה. היא שימשה את המשפחה באירועים משפחתיים חגיגיים במשך כמה דורות. בימי מלחמת העולם השנייה נגנבה המנורה יחד עם רכוש נוסף של המשפחה, אך נתגלתה הודות להלשנה, והוחזרה בדרך נס לבעליה.
המשפחה עלתה ארצה לאחר השואה. גם כאשר התגוררו במעברה הם הקפידו להציב את המנורה במרכז "שולחן השבת" שלא היה אלא ארגז מלא בחפצים, מכוסה במפה לבנה. לבסוף התגלגלה המנורה לידי משפחת פוירשטיין שחיה בקיבוץ כפר גליקסון ואחר כך "עזבה" עמם את הקיבוץ. נכדיהם הם שתרמו את מנורת הנחושת המיוחדת למוזיאון.